החלטה בתיק ת"א 5411-04-10

בתצהירים אשר הוגשו על ידי התובעים, התרעמו הם על הצעת פשרה אשר הציע בית המשפט וביקשו שבית המשפט ישקול לפסול את עצמו.

אינני סבור שיש בסיס כלשהו לפסילה, אולם מצד שני, אינני סבור שיש טעם בקיום קדם המשפט אשר נקבע ליום 12.7.12 ואשר נועד לנסות לפתור את המחלוקת בין הצדדים בפשרה.

להלן פירוט הדברים:

1.              התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה לסילוק יד ותביעה כספית בסך של כ- 302,000 ש"ח. כנטען בכתב התביעה, הנתבעים פלשו לשטח השייך לתובעים. שווי התביעה חושב בהתאם לדו"ח שמאי אשר הוגש על ידי התובעים, כדלקמן:

מנתבעים 1 ו- 2 שווי שטח הפלישה, 46 מ"ר, 57,178 ש"ח; אובדן הנאה משטח הפלישה - 5,520 ש"ח; וירידת ערך המקרקעין - 135,738 ש"ח.

מנתבעים 3 ו- 4: שווי שטח הפלישה לפי 15 מ"ר - 18,645 ש"ח; אובדן הנאה משטח הפלישה - 1,800 ש"ח; ירידת שווי המקרקעין: 44,262 ש"ח;

2.              בית המשפט מינה מומחה מטעמו כדי לבחון את טענות הצדדים (להלן: " המומחה"). ביום 26.3.12 התקיים קדם משפט מורחב, בו נחקר המומחה על ידי באי כוח הצדדים.

לאחר חקירת המומחה, הציע בית המשפט לצדדים הצעה, אשר הסתמכה על ממצאיו של המומחה, עדותו והצעתו, כדלקמן: גבול החלקה בין התובעים למשפחת בולר יוזז בהתאם להצעת המומחה, דבר שיבטל את הפלישה. לגבי הגבול עם משפחת קורח, הוצע שהגבול יעבור בהתאם להצעת המומחה, ומשפחת קורח תפצע את התובעים בסכום של 10,000 ש"ח עבור כ- 26 מ"ר אשר יועברו אליהם. הוצע גם שאם יהיו הוצאות עקב הזזת הגבולות, יתחלקו בהם הצדדים בצורה שווה. הנתבעים קיבלו את ההצעה, אך התובעים דחו אותה.

3.              הצעתי התבססה, בין היתר, על השיקולים הבאים:

3.1.        על פי עדות המומחה, במועד בו הוגשו התכניות לבניית בתי הצדדים, פעלו הנתבעים בהתאם לדין והסתמכו על הטכנולוגיה שהייתה קיימת באותו המועד. פלישת הנתבעים לשטחם של התובעים, כפי שנקבעה על ידי המומחה, נמצאה רק באמצעות טכנולוגיה מודרנית, שלא הייתה קיימת באותו מועד.

3.2.        המחלוקת העיקרית בתיק זה היא מה מחייב - האם התכנית לצורכי רישום כפי שנמצאת בטאבו, הסותרת את טענות התובעים, או המדידה אשר בוצעה על ידי המומחה. במחלוקת זו קיימת סיכונים וסיכויים לכל אחד מהצדדים, כולל על התובעים.

3.3.        בהתאם להצעת הפשרה, היה מוחזר לתובעים מלוא שטח הפלישה, למעט כ- 3% ממנו (26 מ"ר מתוך כ- 840 מ"ר). לגבי שטח זה, הצעתי שמשפחת קורח תפצה את התובעים בסכום של 10,000 ש"ח. סכום זה התייחס לכך שבהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית התובעים שווי השטח עליו, לכאורה, מתבקשים התובעים לוותר, מסתכם בכ- 32,000 ש"ח.

3.4.        לא הייתי סבור שיש מקום לתבוע גם את שווי המקרקעין שלכאורה נגרעו משטחם של התובעים וגם "ירידת ערך" של המקרקעין. יותר מכך, לא הייתי סבור שאם היו התובעים מקבלים את הצעתי, הייתה נגרמת ירידת ערך לשטחם כתוצאה מהפחתת כ- 3% משטח המקרקעין.

3.5.        הייתי סבור שיש להביא בחשבון את מועד רכישת המקרקעין על ידי כל אחד מהצדדים, מצב המקרקעין בכל מועד, ההסכמים עליהם חתומים הצדדים והתכנית שהוגשה לצורכי רישום והתנהלות הצדדים במשך השנים.

3.6.        ההצעה התבססה על הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התיק, כפי שהערכתי אותם.

4.              בתצהירם, התרעמו התובעים על הצעת בית המשפט ועל נימוקי ההצעה כפי שפורטו בדיון. במיוחד התרעמו התובעים על כך שבית המשפט היה סבור שאין הם זכאים לסעדים בגין ירידת ערך ואובדן הנאה בשטח הפלישות.

נוכח זאת, ביקשו התובעים כי בית המשפט יבחן אם הוא לא קבע את דעתו ואם כן, שיפסול את עצמו.

5.              אני סבור שאין שום בסיס לבקשת התובעים. אין לי אלא להתפלא על כך שהתובעים (ובא-כוחם) מצאו לנכון להתייחס להצעות בית המשפט כפי שעשו וזאת במיוחד כאשר הובהר להם פעם אחר פעם בדיונים כי אין בהצעתי כדי להגביל את שיקול דעתי או לנעול את דעתי ולמנוע ממני לשמוע את הצדדים בצורה פתוחה.

בית המשפט הציע הצעה אשר הוא היה סבור שהיא הוגנת, נכונה וצודקת בנסיבות העניין. כבר חכמנו קבעו שעל בית המשפט לנסות לסייע לצדדים להגיע לפשרה: "מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה. אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר משפט שלום שפטו בשעריכם אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה. ..." (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק כ"ב, הלכה ד'). גישה זו אומצה על ידי ההלכה המתירה לבית המשפט להציע לצדדים, בכל שלב, הצעות פשרה.